הכרעת דין בתיק תפ"ח 643-09

סגן הנשיאה:

1.         המנוח, מאיר סוויסה ז"ל (להלן: " המנוח"), מצא את מותו ביום 30.8.09, בדקירות סכין.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו את עבירת רצח המנוח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

תמצית כתב האישום

2.         הנאשם והמנוח התגוררו יחד בהוסטל למחוסרי בית ברחוב צפניה בירושלים. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.8.09, בשעה 16:30 או בסמוך לכך, פרצה קטטה אלימה בין המנוח לבין הנאשם. מנהל ההוסטל, שחשש מהתלהטות הרוחות, החליט לפטר את המנוח מעבודתו כ"אב בית" בהוסטל ולמצוא לו מקום מגורים אחר. או-אז, גמלה בלבו של הנאשם, שכעס על כך מאוד, ההחלטה להרוג את המנוח. בשעה 21:00 לערך, שב הנאשם להוסטל, הצטייד בסכין מטבח בעלת להב באורך 17.5 ס"מ, נכנס לחדרו של המנוח, שהכין עצמו לקראת שינה, ודקר אותו 14 פעמים בפלג גופו העליון, מלפנים ומאחור. כתוצאה מאיבוד דם רב, ומדקירה בריאתו השמאלית, בעורק הריאתי המשותף ובטחול, מצא המנוח את מותו.

בנסיבות אלו נטען, כי הנאשם גרם למותו של המנוח בדם קר, מבלי שקדמה לכך התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה הנאשם לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין מכשיר לצורך המתתו של המנוח.

התשובה לאישום

3.         בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם במרבית העובדות, לרבות קיומו של אירוע אלים קודם בינו לבין המנוח, אף כי טען כי השעה המפורטת בכתב האישום אינה מדויקת. עם זאת ציין, כי כלל לא ידע על החלטת מנהל ההוסטל לפטרו. בנוסף, כפר בכך שהחליט להרוג את המנוח בכוונה תחילה.

גרסתו לאירוע הייתה, כי בשעת ערב, עת חזר להוסטל, התבקש על-ידי בעל המקום לעלות לחדרו של המנוח ולהתפייס עמו, וכך אמנם ביקש לעשות. דא עקא, שמיד לאחר שהמנוח פתח לו את הדלת, ניגש המנוח למטבח, נטל סכין ורץ לדקור אותו. והנה, שעה שתפס את ידו של המנוח במטרה למנוע את דקירתו, ועיקם לו אותה, חדרה הסכין לבטנו של המנוח. לדברי בא-כוח הנאשם, " אחרי זה האירוע נמשך, כשהנאשם לא זוכר מה קרה בדיוק". הנאשם לא חלק על האמור בחוות הדעת הפתולוגית ועל הקשר הסיבתי בין הדקירות לבין מותו של המנוח, כמפורט בחוות הדעת (עמ' 8 לפרוט').

הסוגיות שאינן שנויות במחלוקת

4.         במהלך שמיעת הראיות הסכימו הצדדים על מרבית העובדות המפורטות בכתב האישום. הנאשם הודה כי המנוח הומת בדקירות סכין, כמו גם על סוגי הדקירות, על הכלי בו דקר את המנוח ועל הקשר הסיבתי בין הדקירות לבין מותו של המנוח.

הטענה היחידה בה החזיק הנאשם להגנתו הייתה, כי עומדת לו הגנת השכרות לפי סעיף 34ט לחוק העונשין, מאחר שלגרסתו הוא צרך כמות גדולה של אלכוהול ותרופות מסוג "קלונקס" בשעות שקדמו לאירוע.

סלע המחלוקת נסב, אפוא, על שתי השאלות הבאות: האחת, האם היה הנאשם שיכור ו/או נתון תחת השפעת תרופות בעת ביצוע הדקירות; השניה, האם שכרותו מנעה ממנו לגבש את הכוונה הפלילית המיוחדת הנדרשת לעבירת הרצח.

מבט-על על הראיות

5.         בטרם אבוא בעובי קורתן של הראיות שנפרסו על-ידי הצדדים, מזה ומזה, אעמוד, בקצירת האומר, על הראיות שהובאו מטעמם:

6.         מטעם המאשימה העידו מר איתן פרג' (עמ' 17-7 לפרוט'), מר אחמד אבו-סריה (עמ' 20-17 לפרוט'), מר שלמה משעלי (עמ' 36-21 לפרוט') ו מר גיא בולשטיין (עמ' 47-37 לפרוט'). עדים אלה התגוררו בהוסטל בעת האירוע והעידו אודות התנהגותו של הנאשם עובר למעשה ההמתה, כמו גם על מערכת היחסים בינו לבין המנוח וצריכת האלכוהול ותרופות ההרגעה מסוג "קלונקס", ככל שחזו בכך בעיניהם.

7.         בנוסף, הציגה המאשימה את הסכין בה נרצח המנוח ( ת/17); את מאמרם של כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר, וד"ר יורם פינקלשטיין - " נהיגה בשכרות ובפכחון - היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגים מעבדתיים" (פורסם בכתב העת רפואה ומשפט, גליון מספר 29, נובמבר 2003) ( ת/18); חלק מחוות-דעת בתיק אחר, שניתנה על-ידי המומחים מטעם ההגנה, לצורך הפרכת המסקנות שהופיעו ב-נ/1 ( ת/19); מובאות מספרם של Goodman & Gilman, הנושא את הכותרת "" The Pharmacological Basis of Therapeutics לעניין השפעות שונות של סמים מדכאים ממשפחת הבנזודיאפנים, כמו גם ריכוזי אלכוהול על תפקוד הגוף  ( ת/20-ת/21); הודעתו של מר שלמה משעלי מיום 30.8.09 ( ת/22); והודעתו של מר אחמד אבו-סריה מיום 30.8.09 ( ת/23).

8.         מטעם ההגנה העידו הנאשם עצמו (עמ' 74-50 לפרוט'), וכן המומחים ד"ר דריו ורטניק ו אינג' ואדים לוזבסקי, שערכו את חוות הדעת נ/1 לעניין ההשפעות האפשריות של צריכת אלכוהול וסמים, בריכוזים שונים ובמועדים שונים, על הנאשם (אינג' לוזבסקי - עמ' 115-78 לפרוט'; דר' ורטניק - עמ' 131-115 לפרוט').

9.         כן הוגשו חוות הדעת נ/1; ותוצאות בדיקת שתן שנערכה לנאשם ביום 31.8.09, בשעה 8:50 בבוקר, כמו גם דו"ח פסיכיאטרי מחדר המיון, אליו הגיע הנאשם בשעה 4:50 בבוקר שלאחר האירוע ( נ/2).